להגיד ביפן של שנת 1990 שהתאהבת בשיר
Kawa no nagare no yōni
של Misora Hibari
זה כמו להגיד שאת אוהבת שוקולד. כולם אהבו את השיר הזה. את לא מיוחדת.
טוב, אולי בכל זאת קצת מיוחדת כי את גייג׳ין – זרה – קטנה בת 20 ומה את כבר מבינה??
אז זהו שלמרות שהייתי רק בת 20 הגעתי ליפן במקרה, שבורת לב.
והשיר הזה, שנכתב מנקודת מבט של אדם שעבר כברת דרך בחייו, הפך להיות לי מנטרה.
אני נותנת לחיים לקחת אותי, כמו זרם הנהר, לעתים נתקלת במהמורות שמהר מאד נותרות מאחור. פתוחה לערוצים חדשים, ליובלים ופלגים ואינסוף אורחים המופיעים בהם, מי לרגע ומי בכדי להשאר.
אם אי פעם תהיתי למה דבר מה קורה כך ולא אחרת, הנהר לימד אותי שכך פשוט היה צריך לקרות ושבסופו של דבר הכל לטובה.
הגעתי ליפן כי כך הובילה אותי הדרך, לא תכננתי ולא חלמתי על יפן בלילות. אך מרגע שדרכה שם כף רגלי היה ברור שיש כאן קשר עמוק, אהבה לטוב ולרע, חיבור קמאי לא ברור, ובאהבה זה ידוע, הכאב והאושר שזורים זה בזה.
הנה תרגום מאד מרפרף ולא מחייב למילות השיר למי ששואל את עצמו על מה אני מדברת:
באתי לכאן מבלי לדעת
צועדת בדרך ארוכה וצרה
במבט לאחור יכולה לראות את נוף ילדותי
הדרך מלאה חתחתים ופניות חדות
מבלי אפילו לאחוז במפת דרכים
אלו הם החיים
אהה, כמו זרם הנהר
עוברות להן ביעף תקופות חיים
אהה, כמו זרם הנהר
רק השמים שטופים צבעי שקיעה
לחיות פירושו לצאת למסע
דרך ללא קצה
לקחת לצדך אדם אהוב
בחיפוש אחר החלום
גם כשנרטבים בגשם
והדרך בוצית ומתעתעת
יום בהיר מפציע שוב
אהה, כמו זרם הנהר
אני רוצה להתמסר לו בשלווה
אהה, כמו זרם הנהר
הממתין בסבלנות לשלג המפשיר בחילופי העונות
אהה, כמו זרם הנהר
אני רוצה להתמסר לו בשלווה
מקשיבה לצלילי הפלג
לתמיד
知らず知らず 歩いて来た
細く長い この道
振り返れば 遥か遠く
故郷が見える
でこぼこ道や
曲がりくねった道
地図さえない
それもまた人生
ああ 川の流れのように
ゆるやかに
いくつも 時代は過ぎて
ああ 川の流れのように
とめどなく
空が黄昏に 染まるだけ
生きることは 旅すること
終わりのない この道
愛する人 そばに連れて
夢探しながら
雨に降られて
ぬかるんだ道でも
いつかは また
晴れる日が来るから
ああ 川の流れのように
おだやかに
この身を まかせていたい
ああ 川の流れのように
移りゆく
季節 雪どけを待ちながら
ああ 川の流れのように
おだやかに
この身を まかせていたい
ああ 川の流れのように
いつまでも
青いせせらぎを 聞きながら