שפה ותרבות

סיפור קטן על שפה ותרבות
ולמה אי אפשר האחת בלי השניה.

כשהייתי סטודנטית ביפן חשקה נפשי בארוחה שתזכיר את הבית.

כבר ידעתי ש – Tai הוא שם של דג וש – Yaki זו צורת בישול, כך שהדג החמוד עם הציפוי נראה לי ממש שניצל דג חביב לאכול עם פירה וסלט.
הכנתי במטבחון הפצפון סלטון חתוך קטן ובישלתי על הכירה הקטנטונת תפוחי אדמה לפירה.
כבר הייתי מוכנה עם הקטשופ והכל, כשלא התאפקתי והחלטתי לתת ביס קטן מהדג.
המתיקות שמילאה את פי הפתיעה אותי כל כך! טאייקי הוא ממתק!! בצק מלא באנקו – שעועית ממותקת יותר משוקולד…
איזה שיעור זה היה!!

בסרטה של אמילי נותומב הבלגית "כבוד ורעדה" ניתן לצפות בתופעה באופן מורחב ועמוק. הסרט מתאר את החוויה באופן מרתק, הגיבורה מדברת  את השפה באופן מושלם אך  מנותקת לחלוטין מהקוד החברתי. הסיפור שלי הסתיים באופן משעשע – למדתי משהו חדש, אבל בסרט הפער בין השליטה לשפה לאי הבנת הקודים החברתיים יוצר מצבים  מביכים ההולכים ומתדרדרים עד הסוף המביש ממש.

הספר הנפלא נקרא ״בחיל ורעדה״ הסרט שנוצר בעקבותיו נקרא בעברית ״כבוד ורעדה״ – fear-and-trembling