בשנת 91' הגעתי לראשונה ליפן לביקור מקרי ומפתיע. הארץ המיוחדת והמופלאה שבתה את ליבי ממבט ראשון, והפכה להיות לי בית.
התאהבתי בשפה היפנית והרגשתי שהיא המפתח להבנה ולהיכרות מעמיקה. נרשמתי ללימודי שפה רשמיים באקדמיה לשפות בטוקיו מתוך תשוקה עזה וצללתי לתוך סיפור אהבה שנמשך עד היום עם תרבות מיוחדת במינה.
במהלך לימודי השפה התובעניים נפשי היצירתית השתוקקה להכיר גם את שפת האמנות. לקחתי קורסים באמנות היפנית המסורתית SUMI-E  – ציור בדיו, והתנסיתי בריקוד יפני מסורתי. האסתטיקה היפנית הפכה להיות חלק משפת האמנות שלי.
בתקופת לימודי, כאשר היפנית שבפי היתה כבר רהוטה מספיק לנהל שיחה ראויה, הכרתי את מי שעתיד להיות אבי ילדיי.
כאשת איש יפני אימצתי מנהגים ותרבות באופן טוטאלי, כשהדבר החשוב ביותר היה ללמוד להכין את האוכל הביתי הטעים והאהוב.
היה לי מבקר קפדן שידע להעיר הערות על מעשה ידי, מה שהפך את הבישול היפני למיומנות נוספת שאימנתי על בסיס יומיומי 🙂 
בשנת 94' חזרנו לישראל ופניתי ללימודים אקדמיים – לימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב, התמחיתי בתרגום והפכתי מורה ליפנית, מתרגמת סימולטנית ומלווה משלחות.
ילדינו נולדו למציאות מוזרה – בית יפני בישראל, ומצאו את עצמם בגיל צעיר קרועים בין שני עולמות שונים מאד.
חזרנו לטוקיו למשך תקופה נוספת, בהיותי אם צעירה בטוקיו התגלתה לי יפן מזווית חדשה וקצת אחרת. מתוך חוויית האמהות והבדידות בכרך הגדול, נולד ספר הילדים שאיירתי וכתבתי עבור ילדיי "צ'ופיק" שחיכה בסבלנות במגרה ויצא לאור רק שבע עשרה שנים מאוחר יותר.
בסופו של דבר חזרנו לישראל וילדיי גדלו כאן, קרוב לסבתא וסבא מקסימים שהרעיפו עליהם אהבה בישוב מוקף טבע ויופי – כוכב יאיר.
געגועי ליפן הביאו אותי ליצור בועה יפנית משלי, מרחב בו אוכל לחוש את הריחות והצלילים, להתענג על היופי המשרה השראה ורוגע.
יצרתי בביתי בצור יצחק "בועה" יפנית אותנטית בה אפשר להתחבר ליפן במגוון דרכים מרתקות, במפגש חווייתי יחיד או בלימוד מתמשך ומעמיק, של השפה היפנית הייחודית והמופלאה,  אמנות ציור הדיו המסורתית המשלבת את התשוקה ליצירה וליופי עם מדיטציה ושלווה מרפאה לב ונפש, או דרך טעמי המטבח היפני, האוכל המנחם והנהדר של אמא יפנית, פשוט ומתוחכם, מוגש באהבה ובהקפדה על הפרטים הקטנים שהופכים כל ארוחה לחוויה חושית מרעננת ובלתי נשכחת.
במרפסת המשקיפה לנוף יפיפה ממוקם בית תה קטן מוקף גן מינימליסטי, מקום של שלווה והתבוננות תוך הקשבה לצליל המים ומשב הרוח בעלי הבמבוק.
בבית גם מרחב יפני מסורתי בו אני מארחת את תלמידיי היקרים ואורחים הבאים "להרגיש קצת יפן".
מוזמנים בשמחה להצטרף אלי למסע ייחודי דרך החושים, חגיגה של טעמים, ריחות, צלילים ויופי בבועה היפנית הקסומה.