כשאני חושבת על חתולים ביפן, צצים ועולים כל כך הרבה דימויים, אוסף של חתולים מכל המינים והסוגים, גיבורי ספרות שאני יכולה רק לדמיין, חתולים מצויירים בדיו, מגולפים בשנהב (NETSUKE), פסלוני החתול מזמין האורחים (MANEKINEKO), הדפסי עץ מרהיבים המנציחים חתולים בכל תנוחה אפשרית, לבד או עם בני אדם או כבני אדם מחופשים לחתולים, דמויות מיתולוגיות – חלקן אפילו מפחידות – ועד חתולים מתוקים כמו הלו קיטי וכוכבי אינסטגרם או יוטיוב מתוקים. מה עושים? מאיפה מתחילים?
ביפן כפי הנראה לא היו בכלל חתולים, אך מרגע שהגיעו האורחים המיוחדים על ארבע אל ארץ השמש העולה, הפכו פופולריים במידה שלא נראתה בשום מקום אחר!
לפני כאלף שנה שמשו החתולים כציידי מזיקים באניות, כך הגיעו לראשונה ליפן, החקלאים שראו את יתרונותיו של המדביר היעיל אימצו את החתולים שהלכו והתרבו.
חתולים מבוייתים היו בתחילה נחלתם הבלעדית של אצילים ובעלי ממון, תקופת EDO בין המאות ה17-19 נחשבת אחת התקופות בה שגשגה האמנות ביפן, את החתולים כדמויות אלגנטיות, אניגמטיות ומשעשעות המוסיפות בנוכחותן לאסתטיקה היפנית אפשר למצוא באמנות הדפסי העץ UKIYO-E "תמונות העולם הצף" שפרחה באותן שנים.
האהובים עלי במיוחד הם האמן הנפלא Utagawa Kuniyoshi שהיה תלמידו של האמן הנערץ Utagawa Hiroshige (לא, לא קרובי משפחה, ביפן היה נוהג שמורה מעניק את שמו לתלמידיו כדי שימשיכו את דרכו) קוניושי הושפע ממורו וגם היה בעל חוש הומור נפלא ואוהב חתולים מושבע, הוא ניהל מעקב אחרי חתוליו והנציח אותם במגוון תנוחות מרשים במיוחד, מופלאות בעיני העבודות של כתיבת מילים בהירגנה (הכתב הפונטי העגלגל) כשהחתולים משמשים כאותיות, וגם העבודה הנהדרת של 53 חתולים בטוקאידו, פרפראזה על סדרת ההדפסים של מורו הירושיגה "53 תחנות בטוקאידו" (טוקאידו – "דרך הים המזרחי" אחת הדרכים החשובות המחברות בין קיוטו – הבירה הישנה, ואדו – שמה הקדום של טוקיו)
קוניושי הנציח חתולים בכל צורה אפשרית, גם עם דמויות אנושיות, משתעשעים בשולי הקימונו או מעורסלים בידי יפיפייה, וגם שחקני קבוקי המחופשים לחתולים ודמויות בני אדם בעלי פרצוף חתול!
אמן נוסף שאי אפשר לא להזכיר בהקשר החתולי שייך לתקופת מייג'י המאוחרת יותר, Hishida Shunsou שהשפיע מאד על היווצרות ה"ניהון גה" ידוע גם הוא בחיבתו לחתולים ולזכרו הופק בול דואר של ציור יפיפה של חתול שחור, בכלל חתולים שחורים פופולריים לא פחות מחתולים אחרים, ביפן לא שמעו על אמונה תפלה שגורמת לירוק אחרי חתול שחור.
אמן מאוחר יותר ממוצא יפני שאהב מאד חתולים כונה המאסטר של החתולים, Tsuguharu Foujita נולד בטוקיו וחי בהמשך בפריז, צייר בדיו יפני ושילב טכניקות מערביות בציוריו. ציורי החתולים שלו מיוחדים מאד, ונפלא לראות אותו עצמו בפורטרטים עצמיים עם החתול שהיה לא רק חיית המחמד האהובה עליו אלא גם המודל לציורים הנפלאים.
אני עוקבת בהנאה אחרי אמן עכשווי פופולרי נהדר באינסטגרם בשם Kazuaki Horitomo שציורי החתולים המקועקעים שלו לגמרי מתכתבים עם קוניושי ועם האסתטיקה היפנית העשירה ורבת השנים.
אין תחום שבו לא קיימת נוכחות חתולית מרשימה, בספרות היפנית החל מסיפורים מיתולוגיים על יוקאי – מפלצות ויצורים שונים ומשונים בפולקלור היפני, למשל הנקומטה NEKOMATA והבקנקו BAKENEKO שמופיעים גם הם בציורים והדפסים עתיקים,
ב"מעשה גנז'י" שכתבה מורסקי שיקיבו Murasaki Shikibu
במאה ה-11 (תקופת היאן הנפלאה שבה פרחה אמנות הכתיבה לסוגיה, השירה היפנית למשל) מופיע חתול כדמות שהשפיעה מאד על העלילה, אחריו הופיעו עוד חתולים בספרות המודרנית כמו ספריו של מורקמי שידוע כאוהב חתולים "קפקא על החוף" ו"קורות הציפור המכנית" וספרים נוספים שממש מתמקדים בחתולים כמו "חתולה אורחת" של טקשי היראידה, ו"יומני החתול המטייל" של Arikawa Hiro
שלא תורגם לעברית ועובד לסרט יפיפה ונוגע ללב (לא הוקרן בארץ…) ועוד הרבה שירה וסיפורת שמוזכרים בהם חתולים, אבל! אין עוד ספר כמו "אני חתול" של נטסומה סוסקי Natsume Sōseki – אחד הסופרים המוכשרים והמעניינים שהפליא לייצר טקסטים שלעולם לא מתיישנים, הוגה באופי האנושי, עורך השוואות בין רעיונות פילוסופיים והשפעות מערביות על אלה במזרח, הספר "אני חתול" כתוב מנקודת מבט חתולית והוא מסמך מרתק על בני אנוש. סוסקי לא חוסך בביקורת ובתיאורים גרוטסקיים של התנהגות בני האדם, כל כך רלוונטי לימינו.
במוזיאון שהוקם על שמו בבית בו בילה את שנותיו האחרונות אפשר למצוא את דמות החתול בכל מיני מקומות ברחבי הבית, אזכור דקורטיבי לחתול האינטליגנטי והמיוחד מהספר.
חתולים מככבים גם במנגה ואנימה, מי לא מכיר את אוטובוס החתול מהסרט "טוטורו" או את ג'יג'י החתול השחור המתוק מ"שירות המשלוחים של קיקי" ארטמיס מהסדרה סיילור מון, דוראימון – חתול רובוט כחלחל בעל כיס קסמים ממנו הוא שולף כל מיני המצאות עתידניות.
שיא השיאים שייך אולי ל"הלו קיטי" שהחלה כדמות מתוקה שקישטה מוצרים והפכה להיות מותג בינלאומי מצליח באופן חסר תקדים, לא רק לקהל יעד של ילדות אלא גם נשים ומבוגרים.
כולם מכירים גם את חתול המזל שמקשט בתי עסק ביפן, מניף יד אחת באויר להזמין אורחים פנימה, נחשב מביא מזל טוב ושפע. MANEKINEKO
יש חתולים מפורסמים כמו TAMA החתולה שהיתה מנהלת תחנת הרכבת באיזור ווקימה והביאה לתחנה קהל מעריצים מכל יפן.
או MARU אושיית יוטיוב ידוע בתרגילים כמו ריצה לתוך קופסת קרטון, הפרצוף העגול והמתוק שלו הקנה לו את שמו (מרו=עיגול) והוא אולי החתול הכי מפורסם ביוטיוב יפן אם לא בעולם כולו.
בפרסומות בטלוויזיה היפנית חתולים מופיעים בלי סוף, מדברים כבני אנוש, כמו גיבור הספר של סוסקי.
מי שביקר ביפן גם נתקל כנראה ב"בית קפה חתולים" ובמקדשי חתולים, בחתול הישן בניקו, שלא לדבר על אי חתולים.
לסיום ציטוטים משעשעים מהספר "אני חתול" שתורגם לעברית (כנראה לא משפת המקור), מי שקורא את הספר לא יביט עוד לעולם בחתולים באותה דרך.
"רק לאחרונה בני אנוש, שקודם לכן היו מרוצים להתייחס לאכילה ולשתייה כאל מטרותיהם היחידות בחיים, החלו לתפוס את הטעם שבקיום תרגול גופני. יזכרו נא כל בני המין האנושי באיזו בטלה שאננה נהגו להעביר את ימיהם, באיזה להט האמינו פעם כי שלוות הנפש והגוף היא הסימן לנפש אציל, וכי כבודו של האציל מצוי ביכולתו לא לעשות דבר הדורש מאמץ רב יותר מהנחת ישבנו על כרית, שעליה עלול הוא להירקב מרב נוחיות."
" ….כל הערכה על חיי חתול ועל חיי אדם בהתייחסות לאומדן זמן רגיל תביא לתוצאה שגויה מצערת. עניין זה מוכח בוודאות על ידי העובדה שאני, שמלאו לי אך ורק שנה וכמה חודשים, ניחן בכושר ההבחנה לערוך ניתוח שכזה. בניגוד אליי, הבת השלישית של אדוני, שעד כמה שאני מבין, נמצאת כבר בשנה השלישית לחייה, משתרכת מאחור למרבה הצער, מפגרת בכל תחומי הלימוד, אטית בהתפתחותה, ביצועיה מוגבלים, היא מייללת, מלכלכת את מיטתה ויונקת חלב מאמה. בהשוואה למישהו כמוני, המוטרד ממצב העולם ומגנה את התנוונות הגיל, אותה ילדה קטנה תינוקית עד מאד."
"מראה היא חבית לחליטת יהירות עצמית, ובכל זאת, בו בזמן אמצעי לנטרל כל התרברבות"
* חתול ביפנית Neko 猫
* חתול יפני מילל Nya-Nya ולא מיאו
* סליחה מראש לכל החתולים ששכחתי, כמו למשל אלו בשירים (חתול שחור טנגו, חתלתול אבוד בשיר הכלב השוטר ועוד)