על צפרדעים יפניות ולא רק

לקח לי די הרבה זמן לפתח יחסי אמון עם הצפרדע שהתמקם בבריכת יקינטוני המים שלי.
בהתחלה כששמע אותי מתקרבת, מיד היה נבלע בקפיצה בהולה לתוך הבריכה, מותיר אחריו אדוות והדהוד צליל נתזי המים.
למדתי לגשת בזהירות והוא נאות להמתין מעט לפני הקפיצה הידועה, ופעם אפילו הצלחתי ללכוד את דמותו במצלמה.
צפרדע יקר שלי, אם היית יודע כמה מחשבות אתה מעורר ברגעים שאני נתקלת בך, יושב לך על עלה שטוח ובטוח של נופר, גווני הירוק הנפלאים שלך בוהקים תחת קרני השמש הזוהרות.
עבור מי שגדלה במערב צפרדע הוא נסיך בפוטנציה, ויש גם מי שנזכר בנוסטלגיה בסיפורים הנפלאים של צפרדי וקרפד, אך מאז שנחשפתי לתרבות יפן, צפרדע הוא עוד כל כך הרבה דברים אחרים.
המילה צפרדע ביפנית 蛙 או カエル
נשמעת כמו המילה ״שב הביתה״
‏帰る
מה שהופך את הצפרדע לסוג של קמע.
נזירים, משוררים נודדים ועוברי אורח, נשאו קמע של צפרדע כדי לשוב הביתה בשלום. קמעות של צפרדע נפוצים גם כמסמלים שפע ומזל שיחזור אל בעליהם.
כמילת עונה הצפרדע מקושרת אל עונת הגשמים הקייצית, אוהבת מים שכמותה. מים הם סמל לשפע, שפע המים המציפים את שדות האורז, ואורז הוא כאמור המזון העיקרי, סמל לשפע ושגשוג.
באמנות אפשר למצוא צפרדעים בציורי הדיו הסיניים, ובהשפעתם גם באלו שנלמדו והתפתחו ביפן. למעשה יש אמנים שהוקסמו מהצפרדעים והפכו אותן מושא ציור עיקרי, האנישו אותן ויצרו בעזרתן סוג של פארודיה על החברה האנושית.
Kawakabe Kyōsai
‎אהוב עלי במיוחד
‎ צייר נפלא שצייר בעלי החיים מואנשים וידוע בציורי ציורים ומפלצות
Yōkai
מגיל צעיר צפה בחיות ובצפרדעים במיוחד והיטיב לצייר אותן בדיוק אנטומי בשלל תנוחות.
את השראתו קיבל כפי הנראה מציורי ה –
‏Chōjū Jinbutsu giga – מגילת ציורי דיו מסביבות המאה ה-12 שנחשבים אולי למנגה (קומיקס) הראשון ובהם ציורים של בעלי חיים בתנוחות ובסיטואציות אנושיות.
גם אצל האמן הנהדר Itō Jakuchu הצפרדעים עברו האנשה מעניינת וגם Utagawa Kuniyoshi הנפלא הפך את הצפרדעים ליצורים אנושיים.

אי אפשר לדבר על צפרדעים מבלי להזכיר את ההייקו האולי הכי מפורסם בעולם, של המשורר המיוחד בן המאה ה17 שערך מסעות וכתב מתוך התבוננות וחיבור לטבע – מצואו באשו.
Matsuo Bashō

古池や蛙飛びこむ水の音
בריכה ישנה
הצפרדע קופצת
צליל המים